פסק-דין בתיק ה"פ 5595-12-11

גלגולו של ההליך

1.         בתאריך 5.12.11 הגישה המבקשת המרצת פתיחה שבה התבקש בית המשפט להורות למשיב, שהוא עו"ד, להעביר מיידית כספי נאמנות המוחזקים בידיו בסך
1,100,000 ש"ח לקופת בית המשפט.

2.         הבקשה נסמכה על הסכם מיום 9.11.11 (להלן - " ההסכם"), שנקשר בין המבקשת לבין המשיב הפורמאלי, סעיד אבו סנד (להלן - " אבו סנד") לרכישת מקרקעין בשטח של כ-23 דונם, באזור גבעת זאב, צפונית לירושלים (להלן - " המקרקעין"). על פי ההסכם שצורף כנספח א' להמרצת הפתיחה, אבו סנד הוא הזכאי להירשם כבעלי המקרקעין מכוח הסכם מכר קודם שנחתם באותו יום בינו לבין אחד, עבד אבו חלף, הבעלים הרשום.   

3.         באשר לתנאי התשלום, הוסכם, כי אבו סנד יקבל לידיו סך של 30,000$ עם חתימת ההסכם וסך של 300,000$ יועברו לידיו הנאמנות של המשיב עבור אבו סנד (להלן - " סכום הנאמנות"). על פי הנקבע בהסכם (סעיף 8ב.) סכום הנאמנות יועבר על ידי המשיב לידי אבו סנד "עם מסירת המסמכים הנדרשים בסעיף 9 לשם השלמת ביצוע עסקת המכר". על פי סעיף 9 המסמכים הנדרשים הם חוזה מכר, ייפוי כוח בלתי חוזר וחתימה על מסמך של הערת האזהרה ו/או הודעת משכון.

4.         ביום 5.12.11 לאחר שלשיטת המבקשת לא הועברו אליה כלל המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע העסקה ומשסברה כי המשיב ואבו סנד הוליכו אותה שולל, הוגשה המרצת הפתיחה כשבצמוד לה בקשה דחופה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב וכן בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיב להימנע מכל דיספוזיציה בסכום הנאמנות עד להכרעה בתובענה העיקרית. 

5.         לדיון הראשון שהתקיים בבקשה לצו מניעה זמני, לפני כב' השופטת בן-עמי, ביום 6.12.11, לא התייצב המשיב לדיון. בדיון עצמו טען ב"כ המשיב, דאז, עו"ד סאהר עלי, כי סכום הנאמנות הועבר על ידי המשיב אל אבו סנד. ב"כ המבקשת, עו"ד אטיאס, טען בדיון כי בידיו הקלטה שבה אומר המשיב כי לא העביר את הכסף וכי הוא עודנו מצוי בנאמנות אצלו, ולפיכך, עתר למתן סעד זמני שיורה על הפקדת הכסף בקופת בית המשפט.

6.         בית המשפט קבע, כי חובתו של המשיב הייתה להתייצב בדיון והחליט לדחות את הדיון למחרת היום, כדי שהמשיב יתייצב ולא יוצא צו הבאה נגדו. לקראת אותו דיון, המציא המשיב, באמצעות עו"ד עלי לבית המשפט, תצהירים ראשוניים בבקשה לסעד זמני. בין היתר צירף תצהיר של אבו סנד, מיום 6.12.11, שבו נאמר, כי קיבל מהמשיב סך של 300,000$ בשקלים ביום 13.11.11. כמו כן, צירף תצהיר של אדם בשם יהורם אמור (להלן - " אמור") שבו טען האחרון, כי שימש כנציג של מר יהודה קוקה (להלן - " קוקה"), מנהל המבקשת בעסקה בינה לבין אבו סנד. בתצהיר של אמור (סעיף 4) נטען, כי קוקה שילם סך של 300,000$ וכי הוא, אמור, ליווה את המשיב ואת קוקה ביום 13.11.11 לבנק הפועלים בהר חוצבים וכי אמור והמשיב העבירו את הכסף במזומן לאבו סנד, עובדה עליה ידע, לטענתו, קוקה במפורש. עוד נטען בתצהיר (סעיף 5), שאמור והמשיב מסרו את הכסף במלואו לידי אבו סנד בביתו בסילואן ובמעמד קבלת הכסף חתם אבו סנד על תצהיר שהכין המשיב מבעוד מועד, הן בערבית והן בעברית ואף הוסיף עליו את טביעת אצבעו. לטענתו, הכספים הועברו, לאחר שקוקה הבין שהמתבקש מהסכם המכר התמלא ורק לאחר זאת אישר את מתן הכספים לאבו סנד. בתצהיר שהגיש המשיב, מיום 6.12.11, הוא הצהיר כי שימש כנאמן לביצוע הסכם וכי פעל לתשלום הכסף לאבו סנד, בידיעתו של קוקה.

7.         לדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 7.12.11 התייצב המשיב והעיד, כפי שטען בתצהירו, כי קיבל את כספי הנאמנות בנאמנות כדי להעבירם לאבו סנד וכי קיבלם במזומן ביום 13.11.11 והעבירם לידי אבו סנד באותו יום (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 14-23). לאחר שב"כ המבקשת ביקש לעמת את המשיב עם הקלטה שנערכה עימו על פי הנטען, ביום 14.11.11, וסומנה מש/1, ובעקבות דיון פרוצדוראלי לגבי קבילות ההקלטה, הסכים ב"כ המשיב להגשת התמלול ולסימונו (שם, עמוד 8, שורה 22 - עמוד 9, שורה 25). יצויין, כי באותו מעמד ציין עו"ד עלי, בהסתמך על פסיקה לה טען, כי אין לקבל הקלטות עד שייבדקו על ידי הצד השני ועו"ד אטיאס הצהיר, כי אין לו בעיה שהמשיב יבדוק את ההקלטות ואם הם יימצאו פסולות אין לו בעיה שהן יימחקו. באותו עניין, עומת המשיב הן על ידי ב"כ המבקשת והן על ידי בית המשפט, עם העולה ממש/1 (החל מעמוד 1, שורה 11 - עמוד 2, שורה 28), לפיו המשיב הציג את הכסף המזומן לאבו סנד ולאבו חלף, אך לא נתן לאבו סנד את הכסף פיזית והתחייב בפני קוקה, כי הכסף יישאר אצלו ויופקד בחשבון נאמנות עד לסיום העסקה.  

8.         המשיב הכחיש את הדברים וטען, כי אמר שמסר את הכסף לאבו סנד בהתאם לסעיף 8ב. להסכם, לבקשתו של קוקה, וכי מה שיש בקלטת זה שקר "אני לא אמרתי את הדברים שיש בקלטת. אם יש קלטת ואם זה הקול שלי". בפני המשיב הוצגה גם הטענה, שביום 29.11.11 נפגש שוב עם מר יהודה קוקה ועם בנו והצהיר בפניהם שהפקיד את הכסף בבנק, וגם טענה זו הכחיש. בית המשפט התיר למשיבה להשמיע למשיב את הקלטת והוא טען, כי הקול הנשמע בה איננו קולו. בתשובה לקטעים נוספים מן הקלטת שהושמעו לו, טען המשיב כי הוא איננו מזהה את קולו וכי מאחר שמעולם לא הקליט את קולו ושמע אותו אין הוא יודע אם זה קולו. 

9.         באותו דיון העיד ונחקר גם אבו סנד, אשר חזר וטען, כי קיבל את הכסף במזומן מהמשיב בביתו בסילואן וכי שלח את הכסף לירדן עם חלפנים מרמאללה וכי נשארו בידו מכלל הכסף כ-100,000 ש"ח. וכן, כי השתמש בחלק מן הכסף למשחקי קלפים (פרוטוקול, עמודים 16-17). בית המשפט הורה לאבו סנד, בהחלטה שניתנה באותו מעמד להפקיד בקופת בית המשפט את הסך של ה-100,000 ש"ח שנמצאים בידיו. בסיכומיו, טען ב"כ המבקשת, כי מן הראיות עולה, שעד דקה לפני מתן הצו הכסף היה בידי המשיב ואילו ב"כ המשיב הסתמך על דברי אבו סנד כי הכספים הופקדו אצלו כאשר לטענתו הדבר היה בידיעת המבקשת.

10.       בהחלטה מיום 14.12.11, קבעה כב' השופטת בן עמי, כי על אף שטענת המשיב לעניין העברת הכספים לוותה בתצהיר שניתן על ידו וכן בתצהיר מטעמו של אבו סנד ולאחר ששני אלה נחקרו במסגרת הדיון, תוך השוואת הדברים עם תמלילי השיחות המוקלטות, שהתקיימו לכאורה עם המשיב, בימים שלאחר מועד התשלום וקודם להגשת הבקשה, "המסקנה המתבקשת בשלב זה היא כי לא ניתן לקבל את עדותו של הנאמן (המשיב-מ.ה.) כנאמנה. מדובר בעדות בלתי הגיונית ומלאה בפרכות. ומכל מקום, לא ניתן מענה לכל שנאמר על ידו בשיחות שקויומו לכאורה ושבהן הודה, לאורך כל הדרך ועד ליום 22.11.11, כי הוא מחזיק בכספים בנאמנות וכי לא העבירם לאחר". 

11.       כב' השופטת בן עמי גם קבעה כי דבריו של אבו סנד "מופרכים על פניהם ולא ניתן לקבלם" וכי האחרון "התחמק, התפתל ומסר תשובות לא קוהרנטיות". כב' השופטת בן עמי ציינה גם, כי על אף שאבו סנד צווה להפקיד את הסכום שנותר בידיו לטענתו מכספי הנאמנות - 100,000 ש"ח עד ליום 8.12.11, הוא לא עשה זאת עד למועד מתן ההחלטה. לאור האמור, הגיעה כב' השופטת בן עמי למסקנה, כי "עד למועד הדיון הנאמן לא הוציא את הכספים מידיו, וכי לכאורה הוא פעל בניגוד לתנאי הנאמנות ולחובות המוטלות עליו כעו"ד המחזיק בכספי נאמנות".

12.       משום כך ולנוכח התנהלות המשיבים, המעלה חששות למעשים פליליים, קבע בית המשפט, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת העלולה לעמוד, ככל שתזכה בתביעתה, בפני שוקת שבורה, אם יתברר שהכספים נעלמו ולפיכך הורתה למשיב להפקיד בקופת בית המשפט, עד ליום 15.12.11 בשעה 14:00, סך של 1,100,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה. השופטת בן עמי גם הורתה להעביר העתק ההחלטה למשטרת ישראל וללשכת עורכי הדין.   

13.       לאחר שהמשיב לא עמד בהוראת בית המשפט, הגישה המבקשת, ביום 19.12.11, בקשה לביזיון בית המשפט, בקשה שהדיון בה התקיים בפניי ביום 22.12.11. ב"כ המשיב, עו"ד עלי, טען באותו מעמד, כי הגיש, ביום 21.12.11, "בקשה לעיון חוזר בטרם הגשת בר"ע", שבה ביקש מכב' השופטת בן עמי לבטל את החלטתה. בין היתר, נסמך על כך שכב' השופטת בן עמי לא אפשרה לטענתו את חקירתו של נציג המבקשת והמצהיר מטעמה, מר קוקה, על תצהירו ואפשרה רק חקירה של המשיב ושל אבו סנד על ידי ב"כ המבקשת וזאת בניגוד לסדרי הדין המחייבים בבקשה מסוג זה. עוד טען, כי המסמך שהוצג לפני המשיב, על ידי ב"כ המבקשת בדיון מיום 7.12.11, והנחזה להיות דף חשבון של המשיב מבנק "אלאיסכאן" שבו רשומה יתרת זכות של 1,098,350 ש"ח, הוא מסמך מזוייף אשר עבר עיבוד צילומי וכי המסמך המקורי המצוי בידיו, שצורף כנספח ב לבקשתו, מצביע על יתרת זכות בסך
100.71 ש"ח בלבד. בהסכמת ב"כ המבקשת, נדונה גם אותה בקשה בגדר הבקשה לביזיון בית המשפט.

14.       בחקירתו מאותו יום על ידי ב"כ המבקשת טען המשיב, כי את התדפיס המדובר מסר לידי מר קוקה ב-23.11.11, כדי להראות לו לפי בקשתו שיש לו חשבון בנק בשטחים. המשיב עומת על ידי ב"כ המבקשת עם תוכנה של ההקלטה מב/1, שלפיו תדפיס החשבון הומצא על ידו למר קוקה והוא הקריא לו את תוכנו כדי להוכיח לו שהוא הפקיד 1.98 מיליון ש"ח באותו חשבון. המשיב הגיב על כך באומרו, "בקשר להקלטה הזו? אני אגיד לך פשוט - זה נכון שהוא ביקש ממני שאני אביא לו תדפיס בנק והבאתי לו. ש. זה לא מה שנשאלת, נשאלת שבהקלטה מיום 29.10.11 אתה מקריא לו את התדפיס. ת. זה לא נכון. אני הבאתי לו את התדפיס של בנק. ש. אתה טוען שהוא מתבלבל. אתה טוען שבאותה פגישה אתה הבאתו לו תדפיס אחר. ת. אני הבאתי לו תדפיס אחד מיום 23.11".

15.       בהמשך הדיון, התקיים שיג ושיח בין הצדדים לגבי אופן התנהלות הדיון לפני כב' השופטת בן עמי ולגבי הטענה שלא התאפשר לב"כ המשיב לחקור את נציג המבקשת, מר קוקה. עוד נטען, כי על אף שמר אמור אשר מסר תצהיר התומך בגרסת המשיב הובא לדיון הוא לא נחקר. בסופו של יום, לאחר שהצדדים שמעו את הערות בית המשפט, הם הגיעו להסכמה לפיה, "בית המשפט יקיים דיון בהמרצת הפתיחה לגופה, שיתקיים בעוד כשבועיים, ובשלב זה לא יכריע בבקשה לביזיון ויושהה התוקף האופרטיבי של החלטת כב' השופטת בן עמי מיום 14.12.11 עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. במסגרת זו יוגשו התצהירים בעדות ראשית של שני הצדדים, כולל הקלטות, חוות דעת וכל מסמך נוסף שבדעת כל צד להציג" (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 6-10). בהחלטה מסכמת מאותו יום נתתי תוקף להסכמת הצדדים וקבעתי את הדיון בהמרצת הפתיחה ליום 8.1.12, בשעה 12:30. עוד הוריתי, כי תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים שעליהם נלווים כל המסמכים שבדעתם להציג, כולל הקלטות ותמלילים וכן חוות דעת, יוגשו לא יאוחר מיום 3.1.12 עם העתק לצד שכנגד.

16.       על אף האמור, הגיש המשיב ביום 26.12.11 "בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף או לחילופין להעברת ההליך לבית משפט שלום אשר ידון בו בפסים רגילים". בין היתר, נטען בבקשה, כי מדובר למעשה בתביעה כספית כי תקנה 259(5) לתקסד"א עליה סומכת המבקשת כלל אינה קיימת, כי שווי הסעד המבוקש נופל בסמכותו הייחודית של בית משפט השלום, כי הסעד התמצה מאחר שהכספים הועברו לידי אבו סנד עוד לפני הגשת המרצת הפתיחה, כי ההליך אינו מתאים להמרצת פתיחה ואינו מאפשר לשלוח הודעות צד ג' לצדדים שלישיים וכי מדובר בתביעה טורדנית שהוגשה כלפי המשיב לבדו מתוך הנחה שמדובר ב"כיס עמוק" שניתן לגבות ממנו.